תכנית התערבות פתרון בעיות ממוקד, קצר מועד, מבוססת על הרעיון שניתן להגיע, הכי קרוב, לפתרון הרצוי  ללקוח אם מצליחים לקבל ממנו פרטים מרוכזים רלוונטיים כפי שגורסת תיאורית הלוגיקה העמומה. תוכנית ההתערבות, על פי גישת פתרון בעיות ממוקד, קצר מועד,  מתבססת על קבלת נתונים בעלי ערך אסטרטגי בארבעה תחומי פעולה עיקריים: זיהוי הקושי והגדרת הבעיה; הגדרת תוצאות הטיפול הרצויות של הלקוח; תכנון והתווית הפתרון המתאים.

זיהוי הקושי והגדרת הבעיה

סדרת השאלות הבאות יכולה לעזור לקבל, באופן מסודר, את הפרטים הנדרשים לברור הקושי והגדרת הבעיה:

• “מה הקושי שהביא אותך/אתכם?” (what is the difficulty?).התשובה,ברוב המקרים, היא: “יש לנו בעיות בנשואים…”; “אין בינינו תקשורת…”. תשובות אלה, ודומות להן, מראות שלקוחות מדברים באופן כללי ומעורפל. תיאורים כאלה מקשים על המטפל לזהות את הבעיה ולהגדיר אותה. אנשים לא מגדירים, בדרך כלל, את הבעיה אלא מתארים את הסיבות או את הרגשתם בקשר לבעיה. מכיוון שכך יש לחזור ולבקש הבהרות:

• “מה מטריד אותך?”
• “מה הביא אותך דווקא עכשיו?” (why now?)
• “מה ארע עכשיו, או בזמן האחרון, שהביא אותך להרים את הטלפון ולקבוע פגישה?”
  שאלה זו חשובה מפני שהיא ממקדת את הפונה באירוע עכשווי שמאפשר התייחסות להקשרים שהביאו את הלקוח לבקש עזרה.
• “צריכה להיות סיבה מספקת לכך שאתה מוכן לבוא, לשלם כסף ולהתאמץ…”
  כאשר מקבלים תשובות ספציפיות, אפשר להסתפק בהן, כמו למשל: “אנחנו מדברים, מעט מאד, אחד עם השני.”

צריך לזכור שאנשים פונים בלחצם של אחרים ועלינו להפוך את הפונים ללקוחות. השאלות המוזכרות לעיל מעוררות את התשובות, כמו: “אשתי אמרה שאם לא אלך, אז…”, או: “חשבתי שאוכל להסתדר בעצמי, אך נראה שאני לא מצליח”, וכד’.

• איך בחרת את המטפל, או הסוכנות המסוימת הזאת? בחירת מטפל, או סוכנות, נעשית במקרים רבים באופן אקראי. פעמים אחרות, הבחירה נעשית בהמלצת אחרים. ברוב המקרים, הפונים מגדירים בבחירתם את ציפיותיהם הטיפוליות ואלה לא עומדות בהכרח במבחן המטפל המסוים, או השירות אליו הם פנו. התייחסות מתאימה לכך יכולה לחסוך הרבה מאמצי סרק.