תיאורית הפרקטלים והכאוס הן תיאוריות משלימות. רוב התופעות הטבעיות, שתורת הכאוס עוסקת בהן, הן בעלות מבנים פרקטליים שממדם הוא מספר שבור, כלומר: מבנים שגודלם תלוי בקנה המידה או ב”סרגלים” שמשתמשים בהם כדי למדוד אותם (יששכרי, 1994). פרוש הדבר, שגודל גוף שנמדד במדדים שונים (קטע, שטח, נפח) אינו ערך אובייקטיבי וקבוע. יששכרי (1994) טוען שגופים גיאומטריים, בעלי ממדים שלמים, הם הפשטה של המציאות שנועדה לצרכים הנדסיים ושימושיים של היום יום. מה מבחין בין סוגי העצמים “הרגילים” בעלי הממד השלם, לבין הפרקטלים בעלי הממד השבור? ההבדל הוא בהשתייכותם השונה: בסוג הראשון של העצמים (בעלי הממד השלם) נמצא בעיקר עצמים מלאכותיים מעשה ידי אדם כמו בניינים, שולחנות, כיסאות, ושדות תעופה להם סדרי גודל קבועים, כיוון שתוכננו לשמש את האדם ואת צרכיו. בסוג השני של העצמים (בעלי הממד השבור) נמצא בעיקר תופעות ועצמים טבעיים. יששכרי (1994) מציין שאמנם אין לנו אפשרות לקבוע במדויק את התוצאות העתידיות של מערכות בעלות ממדים שבורים, אך ברמת המאקרו הן יוצרות דגמים מוגדרים ולכן החיזוי הוא בכל זאת אפשרי. לדעתו של יששכרי (1994) ניתן לחזות את צורת הדגם של מערכת לא שלמה ובהתאם לכך גם להראות כי כל התוצאות, כל מצבי המערכת העתידיים, “נופלים” לתוך התחום שיוצר אותו דגם וכי אין פיזור או בריחה של תוצאות לאינסוף.

נראה שדברים אלה מאפשרים הבנה אחרת של התנהגות מערכות חברתיות ובהן גם של המשפחה. עד כה, הטענה הנפוצה היא שקשה לזהות תפקוד מחזורי של מערכת חברתית ולחזות את התנהגותה העתידי. המסקנה האפשרית, מדבריו של יששכרי 1994, שניתן לזהות דפוסים תפקודיים מחזוריים במערכות אנושיות כפי שבאות לביטוי בהתנהגותן.