מודלים שונים של חשיבה מבטאים את המתח שקיים בין תפיסת העולם המדעית, “המסודרת”, הרציונלית והאובייקטיבית, לבין תפיסות שמניחות קיומם הבסיסי של עמימות, חוסר וודאות ודו-משמעות הטבועים בטבע. מדענים חברתיים, פוזיטיביסטים, שאימצו תפיסת עולם מדעית רציונלית, ניסו להעתיק את הצלחת מדעי הטבע, בנושא בקרה ושליטה. בכך הם הפכו מחויבים לגישות של מדעי הטבע שכוללות, לפי פילי (Peile,1988), הפרדת התאוריה מעובדות נצפות ולמידת המציאות בעזרת חוויות החושים (אמפיריציזם). מחויבות זאת מגדירה את אופן בחינת אמתותן של תיאוריות בעולם של עובדות שקיימות בנפרד. הפוזיטיביזם עושה זאת באמצעות ניוטרליות, כימות וסדירות סטטיסטית של אירועים נצפים. כיוון הקשרים, בגישה פוזיטיביסטית, הוא מהעולם החיצוני אל העולם הפנימי של האדם המתבונן.

מבחינת הפרקטיקה הטיפולית סיווג מודלים של חשיבה, כפי שהוצגו, מצביע על כך שמודלים שונים של חשיבה משפיעים על דרך פתרון בעיות שונה. כמו כן, בחירה במודל התערבות מסוים מצביעה על התפיסה ותחום הידע של המטפל ואולי בכך גם גוזרת את סוג התוצאות. אם מאמינים “שהאמת מצויה במודל” ויש בידנו מודל מתאים (תיאוריה), אזי מודל החשיבה הסיבתי, שבו משתמשים לרוב במדעי הטבע, הוא המתאים ביותר. לעומת זאת, אם מאמינים “שאמת נמצאת בחלקה במודל וחלקה בנתונים”, אזי החיפוש יהיה אחר מודל שמצוי בעיקר במדעי החברה (Bhatnagar & Kanal, 1992).

חשוב לציין שמודלים של חשיבה, כמערכות אמונות בסיסיות, אינם פתוחים להוכחה במובן קונבנציונלי כלשהו; אין דרך להעדיף מודל אחד על פני האחר כאילו זה היה המוחלט, היסודי. מודל חשיבה נתון מייצג בפשטות את התפיסה המוכרת והמתוחכמת ביותר שחסידי המודל יכלו להתקין. לפיכך, אין מודל נכון באופן מוחלט. התומכים במודל מסוים צריכים לסמוך, בטענתם לגבי עמדתם, על שכנוע ושימושיות יותר מאשר על הוכחה (Lincoln & Guba ,1994).