איך אנחנו יודעים את מה שאנו יודעים? מהי אמת? מהי מציאות? האם יש מציאות אחת או מציאויות רבות? מהי מציאות אובייקטיבית? מהי מציאות סובייקטיבית? נראה שהתשובות לשאלות האלה מצויות במודלים של חשיבה שכל אחד מאתנו אימץ. מי שהשפיעו על תפיסות עולמנו ובכך גם על דרכי החשיבה ודרכי היישום שבידנו הם הפילוסופים שעסקו במשך מאות שנים בשאלות אודות המציאות שבה אנו חיים.

הניסיון להבין את המציאות נובע מהרצון לשלוט במצבי החיים המורכבים. השליטה במצבי החיים מאפשרת להקטין את תחושת אי הוודאות בקיום ובמימוש מאווייהם של בני אדם (אריאלי, 1992). אולם, התפתחות המדע והטכנולוגיה יצרו שני פרדוקסים:
הראשון, מבטא את הפער שבין השיטות המתוחכמות של איסוף מידע לבין היכולת להבין את האירועים והתהליכים המתרחשים לנגד עינינו;
השני, נעוץ בעובדה שאי הוודאות וחוסר היכולת לחזות את העתיד גדלים בתקופה שבה קיימת אפשרות כמעט בלתי מוגבלת לצבור מידע ולנתח בו זמנית תהליכים ואירועים עכשוויים.

ארגון ידע נעשה על פי מודלים חשיבתיים שמארגנים את הידע בקטגוריות שמאפשרות גישה מודרכת ומכוונת אל השאלות המורכבות שבהן מתחבט כל איש מדע. שימוש נבדל במודלים חשיבתיים נותן ביטוי לטבע הידיעה, לאופן ארגון ויישום הידע שמנחה את החושבים בהתאם למודלים השונים. גובה ולינקולן  (Guba & Lincoln,  1994) רואים במודלים החשיבתיים מערכת אמונות בסיסיות (או מטה-פיסיות) שמייצגות תפיסות עולם אשר מגדירות עבור מי שמחזיק בהן את טבע ה”עולם” סביבו ואת טווח היחסים האפשריים עם עולם זה וחלקיו.

בחירת דרך חשיבה הייתה יכולה להיות פשוטה אילו מצבי החיים היו קבועים ובלתי משתנים. אלא שהמציאות היא כזאת שלא כל מידע רלוונטי נמצא בידנו, והמידע שנמצא בידנו די מבלבל ולא בהכרח רלוונטי  (Bhatnagar & Kanal, 1992). כאשר אנחנו נמצאים במצב כזה אנו בונים רשתות נתונים, או מודלים, על ידי בחירת  רעיונות פחות מדויקים. באופן מעשי, במקום לבטל תשומה מסוימת אנו מנסים למצוא גרסה קצת פחות מדויקת של המודל שבו ניתן לכלול את התשומה. דרך חשיבה כזאת מכונה “חשיבת  בערך” (Approximate Reasoning).. חשיבה זו באה לביטוי באמצעות חשיבה עמומה.