(סורוקה, 1993; Fisch et Al, 1975)

הניסיון היומיומי מצביע על כך שאנשים מצליחים לפתור בעצמם את מרבית הקשיים בחיים, בעיקר על ידי כך שהם לא עושים יותר מדי ביחס לקשייהם כאשר אלה מתעוררים. נדמה שאותו עיקרון צריך להנחות את המטפל כאשר הוא עומד בפני קשיים שמתעוררים בטיפול. המסקנה המתבקשת היא שגורם חשוב בהתערבות יעילה הוא לא רק לדעת מה לעשות אלא גם מה לא לעשות. תוצאה טיפולית טובה אפשר להשיג, בדרך כלל, בפשטות על ידי הימנעות מפעולה או טיעון בעייתי. לפי גישת פתרון-בעיות ממוקדת קצרת מועד, ישנה דרך אחת שמשמרת את הקשיים ומניעתה יכולה לעשות את ההבדל הגדול באשר לזמן המוקדש לטיפול ולתוצאותיו. חשוב לזכור שאנשים שלא מצליחים לפתור את קשייהם, אין זה אומר שמשהו לא בסדר אתם אלא, שהם נטלו את הצעד “ההגיוני” האחד והיחיד שנראה להם והוא זה ששימר והעצים את הבעיה.
על כל פנים, ישנן שתי דרכים למנוע טעויות טקטיות בנקיטת התערבות טיפולית:

1. לא לקחת את הדרך שלא הצליחה (בעיקרון, לקחת עמדה ניוטרלית).
2. לבחור את הדרך הנגדית, שהיא 180 הפוכה מהדרך המקורית שמשמרת את הבעיה.

ככלל, התערבויות שמספקות את נקודת המשען הטובה ביותר לשינוי – הן אלה שמורכבות, לרוב, מרעיונות מנוגדים לעמדות שנחשבות הגיוניות. התערבויות כאלה נשמעות לאוזן לא מיומנת, חריגות ומבלבלות אך צריך לזכור שתהליך פתרון בעיות ממוקד, קצר מועד, נבנה כדי למנוע את אותם פתרונות ש”יוצרים בעיות” ואלה, לרוב, הפתרונות שנשענים על “השכל הישר” של הלקוח.

להלן, מספר דוגמאות של התערבויות פרדוקסיות שמבהירות את הנאמר:

דוגמה מתחום ההתמכרויות, מצביעה על התמודדות באמצעות דפוס פתרון של המנעות מכאב במקום שבו כאב נמצא ממילא:
צרכן: “אני מעשן כבד כבר 10 שנים. אני יודע שזה לא בריא ואני רוצה להפסיק את התלות בסיגריות. ניסיתי להפסיק כמה פעמים אך זה היה לזמן קצר. אני לא יודע אם להפסיק מיד או לצמצם את העישון בהדרגה?”

תגובה “הגיונית”:  “טוב לשמוע שהחלטת להפסיק את העישון. נראה לי שזה לא כל כך חשוב איך תעשה את זה, מה שחשוב שהחלטת להפסיק ולהציב לעצמך מועד לסיום.”

תגובה אסטרטגית: “אני יכול להבין את החששות שלך להפסיק את העישון למרות ההשפעה המזיקה. מה שאתה יכול לעשות, קודם כל, זה לנסות ולהבין עד כמה העישון פונקציונלי או לא פונקציונלי עבורך. לשם כך אני יכול להציע לך שתבחר יום אחד שבו תעשן סיגריה אחת בכל שעה בין אם אתה צריך ובין אם לאו. על ידי כך תוכל לזהות מתי אתה מעשן מתוך צורך ממשי ומתי זה טיפשי שאתה מעשן. בצורה כזאת תוכל לגלות פחות תלות בעישון. אגב, כמה סיגריות אתה מעשן ביום? 20? 40?”

כאן ניתן לזהות דפוס של ניסיון לפתור את הבעיה ללא כאב כאשר כאב מסוים קיים בתהליך ההתמודדות. למשל, מעשנים, או מתמכרים אחרים, שמבקשים להגמל מהשימוש לרעה, הם מקווים שיקרה להם “נס” והם ייגמלו מייד. כתוצאה מכך, הם נמנעים מעבודה קשה!
מבחינת התגובה, הדרך “ההגיונית” חוזרת על מה שהלקוח ממילא עושה; הוא אומר לעצמו שעליו להפסיק לעשות משהו שהוא לא רוצה להמשיך אתו.
התגובה הפרדוקסית, שונה: המטפל מתייחס לרעיון חוסר השליטה עליו מדבר הלקוח, ברצונו להפסיק את עישון. המטפל מציע תהליך “מתוכנן” שדורש עישון גם בשעה שלא צריך אותו. בדרך כזאת המעשן יכול לגלות שהוא עושה משהו שהוא לא ממש זקוק לו ועל ידי כך להגיע להימנעות מבוקרת יותר שנובעת מיכולתו להפגין שליטה עצמית.
מצב דומה ניתן לזהות אצל אנשים שמשתמשים בתרופות ארגעה או שינה עד כדי כך, שהם לא יכולים להשתחרר מהן. אולם, חשוב להזכיר שבעניין התרופות לא מדובר בהנחיה ליטול תרופה בכל שעה! במקרה של תרופות שינה או ארגעה אפשר להנחות את הלקוח להפסיק את השימוש בהן למשך שבוע ימים. המטפל צריך להדגיש בפני הלקוח שברור לו שיהיה קשה מאד ללקוח, במהלך השבוע, וכי יתכן שהקושי יתבטא בחוסר שינה, אי-שקט ועייפות.

בדרך הראשונה הלקוח מנסה לפתור את בעיית חוסר השינה או אי השקט על ידי כך שהוא מתאמץ לישון או להירגע. הוא מנסה להיות ספונטני באופן מכוון! בדרך השנייה המטפל מנחה את הלקוח להתאמץ לא לישון או להישאר לא רגוע במשך שבוע ימים. כל זה יכול לבוא מלווה בטיעון “ארוז” היטב, שחשוב לך, כמטפל, לדעת את מצבו ללא השפעת תרופות!

שני הפתרונות שהובאו על ידי הלקוחות הם לא רק אינדיקציה לגבי מה מרכיב את הבעיה אלא גם קובעים את העמדות שמהן המטפל צריך להימנע, או לחליפין, אם יש הכרח, להחליט ליטול עמדה הפוכה. אחר-כך, אם המטפל יוכל לחוש איך הלקוח רואה את טבע בעייתו – את “שפתו”, הוא יוכל לדעת כיצד להציג את הכוונותיו בשפה שהלקוח יהיה מוכן לקבלה כי היא משקפת את שפתו.

דוגמה מתחום הזוגיות, המתרכזת בדפוס פתרון של וויכוח:
הצרכן: לא משנה כמה אני מנסה למנוע זאת, אני ואישתי רבים כל הזמן. לא משנה מה אני עושה או לא עושה תמיד יש צעקות בבית.
הלקוח מדווח על דפוס פתרון שבו בני הזוג מנסים להגיע להבנה על ידי וויכוחים תוך כדי כך שהם מנסים לא להרגיז איש את חברו.
המטפל, לאחר הפגישה הראשונה שנערכה רק עם הבעל שהגיע עם התלונה, מנחה אותו לומר לאשתו שהמטפל ביקש לא לפרט בפניה מה היה בדיוק בפגישה אתו. הוא ביקש לעשות זאת כדי למנוע “טלפון שבור” שפירושו מסירת פרטים מסוננים. לומר עוד, שהמטפל מבקש למסור את התרשמותו “האובייקטיבית” כאשר האישה תבוא אתו או לבדה, לפי העניין.

כאן, המטפל נוקט בעמדה “ניוטרלית” כביכול, אך הכוונה היא למנוע וויכוח לאחר שהוא יבוא הביתה בתום הפגישה. זאת, כמובן, מתוך הנחה שהאישה תרצה לדעת מה היה בפגישה.

המטפל פונה לזוג, בפגישה משותפת שנערכה לאחר מכן: “נראה שלפני שתוכלו להפסיק להיאבק עליכם ללמוד איך לנהל וויכוח שיש בו כללים של התחלה, אמצע וסיום. אני מבקש מכם שבכל יום, בין השעות 21:00 – 21:10 תנהלו ביניכם וויכוח מתוכנן. לכל אחד יהיו חמש דקות מלאות לומר את הדברים המעצבנים והכואבים ביותר שהצטברו לו כלפי האחר. התנאי הוא שהדברים שיאמרו יהיו לקוחים מהיום הנתון, לא מהיום שעבר או היום שעתיד לבוא!”
הוא ממשיך ואומר: “יהיה לכם יום שלם לתכנן את הדברים שברצונכם להגיד וזה נראה לי מספיק. אגב, הייתי מציע לכם לעשות את זה על כוס קפה…”

כאן בולט הניסיון של המטפל להפסיק את הוויכוח ולתרגם אותו לתהליך שבו כל אחד מבני הזוג יהיה לו זכות לומר את מה שחשוב עבורו כך שהאחר יקשיב לו.

לסיכום חלק זה ניתן להציג את הצעדים השונים, בצורה של קווים מנחים כלליים:

• ראשית, ניסיון להפסיק את הפתרון הלא יעיל, שננקט על ידי הלקוח. לרוב, זה נעשה באמצעות ניסיון להשפיע על הלקוח להתנהג או לחשוב אחרת על הבעיה.
  בראיון ההתחלתי לשים לב, במיוחד, לשני התחומים הבאים:
  א. איך הלקוח מנסה לפעול ביחס לבעייתו כדי לדעת מאיזה דרכים להימנע ואיזה דרכים לקחת;
  ב. איך הלקוח מסביר את בעייתו, כדי שאפשר יהיה להתחבר ל”שפת הלקוח” וכך לכוון את השפעת המטפל.
• את הצעת הפתרון “לארוז” כך שהלקוח יקבל אותה. פתרון, טוב ככל שיהיה, אינו פתרון אם הוא נדחה על ידי הלקוח.

לאחר שהמטפל עשה כל מה שצריך כדי להכיר את הלקוח ולקבל ממנו מידע שימושי, ולאחר שהוא זיהה את “שפת הלקוח” ואת מערכת ערכיו הבסיסיים, הוא מתכנן את השימוש בטקטיקות המתאימות להשגת השינוי הרצוי. מבין הטקטיקות הנפוצות בגישת פתרון בעיות ממוקד, קצר מועד, ניתן לציין את הטקטיקות הבאות:

1. לקיחת “עמדה אחת מטה” (taking a one down position)
2. לך לאט (go slow)
3. פירוש מחדש (Reframing, Redefinition)
4. התוויית הסימפטום (Symptom Prescription)
5. ריסון השינוי  (Restraining the change)
6. פסימיות (Pessimism)
7. ניבוי “נפילה” (Relapse Prediction)
8. התווית “נפילה”
9. קשירת קשר (Collusion)