התווית סימפטום (Symptom Prescription),

זאת טקטיקה משלימה לטקטיקה של פירוש מחדש. כדי להבחין ביניהם כדאי לשים לב שפירוש מחדש הוא תהליך שינוי פנימי ואילו התוויית הסימפטום היא פעולה חיצונית. פרוש מחדש בא להשפיע על התפיסה באופן ישיר ועל ההתנהגות באופן עקיף. התוויית הסימפטום באה להשפיע במישרין על ההתנהגות.  כאן מדובר בהנחיית התנהגות ישירה שמעודדת  את הלקוח לשמר את התנהגות הסימפטומטית (את בעייתו, את תלונתו). ההנחה היא שהלקוח משתמש בסימפטום כפתרון בלתי יעיל לבעיות מוגדרות. הרעיון של שינוי, באמצעות התוויית הסימפטום, קשור במחשבה שאפשר להסיר את הסימפטום על ידי פיתוח היכולת לשלוט בו גם אם הוא נראה לא רצוני. עיקר השינוי מושג על ידי רצונו של הלקוח להימנע מתוצאות ההתנהגות או מהסימפטום הבלתי רצוי. דוגמה: נער מגמגם מספר שנערים מציקים לו בגלל הגמגום. בשיחות מתברר שרמת  הגמגום עולה כאשר הוא מגיב בכעס להצקות אלה. ההנחיה שניתנה לו הייתה שבהזדמנות הקרובה, כאשר נערים יציקו לו, שיגמגם ברמת ובעוצמת הגמגום הגבוהה ביותר שהוא יכול להפיק מעצמו. כך, יתכן, שהנערים המציקים ייבהלו מעצמת הפגיעה שהם פגעו בו. בדיווח, שנמסר על ידי הנער, התברר שהוא הגזים את גמגומו עד כדי כך שהנערים שהציקו לו נבהלו וברחו ממקום האירוע. מבחינת הנחיית המטפל, הכוונה הייתה להגביר את המודעות של הנער המגמגם ליכולתו לשלוט בגמגום. הדבר, אכן הושג ואף הביא להפחתת תכיפות ותדירות הגמגום. התווית סימפטום, כטקטיקה, מאפשרת ללקוח לחוות דרך שונה של שליטה על סימפטום או התנהגות בלתי רצויה, בעיקר על ידי הליכה עם הסימפטום. זה נעשה על ידי גילוי התעניינות רבה בסימפטום, בקשה לשמוע פרטים באשר לדרך שבה הלקוח מצליח לגרום להופעת הסימפטום ובקשת המחשה, כפי שזה נעשה במקרה של גמגום. הניסיון להמחיש התנהגות מגביר את השליטה עליה. לכן, יש מקום להמריץ את הלקוח לעשות זאת גם אם הוא מהסס מעט.
כאשר לקוח מתאר בפרוט רב מה עושה גופו, בשעה שהסימפטום מופיע, הוא מגיע באופן מידי להכרה עצמית. כאשר הוא יחווה שוב את הקונטקסט שבו הסימפטום מופיע הוא יגלה, בדרך כלל, סקרנות שקשורה בהכרה עצמית שלו; ויש קושי רב להיות סקרן לגבי מה שקורה בגופך, ובאותו זמן להתמודד עם זה.

בהתוויית סימפטום ניתן להשתמש במגוון רחב מאד של בעיות למשל, מאבקים בנישואין, התקפי חרדה, שתייה מופרזת, בעיות שינה. אנשים משמרים את בעייתם על ידי פעולה שנועדה להרחיק את הופעת הבעיה. המטפל יכול למנוע זאת על ידי כך שיגרום להם לתכנן את הופעת הסימפטום הבלתי רצוי בזמן נתון ובמקום מסוים.

במאבקי נישואין,למשל, המטפל פונה לזוג: “אני יודע שאתם מקווים לא לריב השבוע, אך זה יהיה נדיר שלא יהיו לכם מריבות. לכן, השבוע, אני רוצה שתבטיחו לפחות מריבה אחת. האם ביום ד’ בערב זה יכול להתאים לכם?”.

בקשיי שינה: “ישנם לילות בהם אתה ישן שעתיים, בלילות אחרים אתה ישן לא יותר מארבע שעות. באיזה מהלילות תיגרם לך הכי פחות אי-נוחות אם תישן הכי פחות? יום שישי בערב? בסדר. אם כן, זה הלילה שבו אני רוצה שתבטיח לישון הכי מעט. אל תיקח כדורים, שתה הרבה קפה, תלך למיטה מוקדם. “