על פי תיאורית לוגיקה עמומה אפשר להתמודד בנתונים לא וודאיים ולא מדויקים, בעזרת מחשב, בתנאי שהנתונים מיוצגים באלוגריתם שמארגן את המידע באופן בלתי ליניארי. חשוב שהמידע יאורגן במספר מצומצם של מרכיים בסיסיים, באופן כזה שיהיה דומה לארגון המידע בתודעתנו. שליפת המידע לצרכינו, עיבודו והפקתו כידע בר שימוש הנה קלה יותר כאשר המידע מרוכז ומאורגן ברמת “גרעיניות” גבוהה, קרי; לא ברמת הדיוק “המקסימלית” אלא ברמת הדיוק האופטימלית האפשרית.
אין כל עדות שהבנה תאורטית זאת הייתה בבסיס עבודתם הקלינית של חברי מכון מ.ר.י (M.R.I) שפיתחו את גישת ההתערבות פתרון בעיות קצר מועד (Problem Solution Brief Therapy), או כפי שהם נהגו לכנות אותה  “טיפול קצר” (Brief Therapy) (Watzlawick, Weakland,. Fisch,. 1976). המודל הטיפולי שהוצע על ידם מבוסס על ארבעה מרכיבים בסיסיים של פתרון בעיות:

• זיהוי הקושי והגדרת הבעיה;
• זיהוי הפתרונות שננקטו ולא הביאו את התוצאה המצופה;
• ברור התוצאה הרצויה ללקוח;
• הצעת הפתרון להשגת התוצאה הרצויה (יישום הספציפיקציה שהגדיר הלקוח).

המודל הזה מאפשר לאדם להציג את רעיונותיו בדרך לא מורכבת. עיבוד המידע, על פי עקרונות המודל, מאפשר לתכנן את האסטרטגיה ואת טקטיקת השינוי ולהציע לאדם פתרונות חלופיים להשגת התוצאות הרצויות לו, אותן תוצאות שהוא התקשה להגיע אליהן בעצמו. התכנון מתבסס על הנתונים שנמסרים על ידי הלקוח, בהתאם לשאלות מכוונות של המטפל, על פי ארבעת המרכיבים הבסיסיים של הגישה. איסוף הנתונים והצגתם באלוגריתם ממשי, או מדומה, מאפשר לתכנן פתרון יעיל ומועיל ולהביא ליישומו הכי קרוב שאפשר לפי התווייתו של הלקוח.