ניתן לציין שבעה צעדים בסיסיים של הגישה שמרכיבים, באופן קבוע, את מסגרת ההתערבות הטיפולית, ואלה הם. (Watzlawick et Al, 1974) :

הצגת השרות ומסגרת ההתערבות:

זה השלב הראשון בהתערבות הטיפולית. חשוב לציין שהטיפול מתחיל כבר בהיווצרות הקשר הראשון. הקשר הטיפולי מתחיל לעתים, עוד לפני שנפגשים פנים אל פנים, בעת שיחת הטלפון הראשונה.  כבר אז מציגים את השרות, מבהירים את צורת העבודה, קובעים את מספר הפגישות ותכיפותן. בכך מגדירים את היחסים בין המטפל ללקוח בהקשר לטיפול.
בעת היווצרות הקשר הראשון מנסים לברר אם הפונה הוא גם הלקוח, את התלונה ואת עמדת הפונה ביחס לתלונה. כבר בשלב זה מנסים להגביר את המוטיבציה לטיפול וקובעים את מנהיגותו של המטפל בתהליך.
זיהוי והגדרת הלקוח (סורוקה, 1993):

מטפלים מניחים, במקרים רבים, שאם אדם מגיע לטיפול ומצהיר שיש לו בעיה, הוא מוכן לעשות הכל כדי לפתור את הבעיה שהוא מצהיר עליה. לעיתים קרובות מתברר שהפונה לא מוכן להשקיע מאמצים בפתרון הבעיה. הוא מגיע למטפל מסיבות שונות ומגוונות: הוא נלחץ לעשות כן על ידי בית משפט שמפנה אותו לשירותי תקון; מורות יועצות מפנות הורים או את ילדם לשירותים ייעוציים-פסיכולוגיים; הבעל מגיע לטיפול מכיוון שאשתו מאיימת בגירושים. בכל המקרים האלה אין בטחון שאדם שמגיע, בהפנייה של אחר, מוכן להתחייב לתהליך הטיפולי.
המטפלים עובדים ברוב המקרים עם מטופלים (patients ,clients)  ולא עם לקוחות (customers). למשל שופטים, יועצים, מורים, הורים, חברים ובעלי עניין אחרים הם לקוחות השירות הטיפולי. כל אלה, ברוב המצבים, לא משייכים לעצמם את הבעיה שבגינה הם מפנים מישהו לטיפול. הם לא מחויבים ולא מתחייבים לטיפול עצמו. הם לא רואים את עצמם לקוחות, מי שצורכים את הטיפול, כמי שמעורבים ביחסי הגומלין שאולי יוצרים את הסיטואציה הבעייתית. מי, אם כן, לקוח בהגדרת גישת פתרון-בעיות ממוקד, קצר מועד? לקוח הוא מי שמשייך לעצמו את הבעיה ומתחייב לתהליך הטיפולי. הוא מגיע למטפל ואומר: “יש לי בעיה, אני לא יודע איך לפתור אותה והגעתי אליך כדי שתעזור לי.” הוא צורך למעשה את השרות והשלכותיו. 

הפיכת פונה ללקוח

חלק ניכר מהתערבותו ההתחלתית של המטפל האסטרטגי מוקדש להפיכת הפונה לללקוח. ברור שאי אפשר לעניין את כולם בשירות. לכן, יש לזהות את מי שיש לו את העניין המרבי בשינוי, מי מוטרד הכי הרבה מהקושי, מכיוון שהוא זה שעשוי לספק את נקודת המשען הטובה והנוחה ביותר להשיג את השינוי הרצוי. צריך לזכור כי מי שפונה לטיפול עושה זאת בשל רצונו להשלים ולסגור מעגל כלשהו, לא בהכרח בגלל עניין סמוי. לכן, צריך לזמן לו את האפשרות להעביר את המידע הנחוץ כדי להפיק מכך את התועלת המרבית.

אחת הדרכים להפוך פונים ללקוחות היא גילוי “ספקנות טקטית” באשר למניעים ולכוונות של הפונה להגיע לטיפול. התגובות הנפוצות, של מי שמטילים כלפיו ספקנות שפנייתו “אינה רצינית”, הן ניסיון לשכנע את המטפל, ולהוכיח לו שהרצון והכוונות הן רציניות ביותר. בדרך זאת משיגים התחייבות לתהליך הטיפול. חשוב, בכל תנאי, שמטפל לא יכנס למצב של “הצלת אדם” כאשר לפונה אין כל רצון שיצילו אותו.

דוגמה לניסיון לקבוע אם פונה הוא לקוח: אדם נשוי עשרים וחמש שנה פונה למטפל. הוא אומר: “תראה, אשתי היא אישה נהדרת ומתחשבת. לא מגיע לה מה שאני עושה לה. אלא שהעניין הוא בכך שהתאהבתי במישהי אחרת, אהבה עמוקה…”. האיש הזה אינו לקוח. הוא מחפש אישור שמצבו חסר תקנה ותקווה וכי עליו ללכת עם אהבתו הבלתי מתפשרת. מכאן שחשוב לברר אם  הפונה בא “לצרוך” משהו או שהוא רק בא לשם “הצצה בחלון ראווה” (window shopping). למשל, עבריין משתף פעולה עם קצין מבחן כדי שזה יציין בבית-המשפט שהוא נמצא בטיפול. בעל מגיע לטיפול, במקרים רבים, כדי שאישתו לא תאשים אותו “בפיצוץ” ניסיונותיה לפתור את הבעיות שביניהם. אלה אינם לקוחות שבאים לפתור את בעייתם מכיוון שאינם משייכים לעצמם את הקשיים ואינם מבקשים התערבות כדי לגרום לשינוי.

זיהוי הקשיים (הצגת התלונה והדרישות לשינוי):

כאן, הפונה מציג את תלונתו ואת דרישותיו באשר לשינוי הרצוי. הוא מציג את קשייו ומגדיר את המידה שבה הם מפריעים לו בחיי היומיום. המטפל מכוון את הפונה להציג את תלונתו בעזרת תיאורים ברורים, בעלי ערך אסטרטגי. המטפל והפונה מגדירים במשותף את התוצאה הרצויה.

זיהוי הפתרונות שננקטו על ידי הלקוח:

המטפל מברר, בשלב זה, את הדרכים (הפתרונות) שננקטו על ידי מי שהוגדר כלקוח כדי להשיג את התוצאה הרצויה מבחינתו. המטפל מנסה לזהות את התנהגות הלקוח שמשמרת את הקושי. התנהגות זאת היא, בדרך כלל, הפתרון שנוסה ללא הצלחה. פתרון כזה הופך, מנקודת מבט הגישה, לבעיה שיש לפתור. חשוב לציין, שפתרונות שלקוח נוקט מצביעים לרוב על עמדת הלקוח, קרי: תפיסת עולמו לגבי הבעיה והקונטקסט שבו היא מתקיימת.

הגדרת הפתרון הרצוי ללקוח:

כאן הלקוח מציג את השינויים (התוצאות) הרצויים לו. כאשר הוא מגדיר את השינוי הרצוי לו, המטפל יכול לחשוב על הדרך לפתרון ולהתאים את האמצעים להשגת אותו שינוי. בכל מקרה, האמצעים יכללו יעדים קטנים ומוגדרים היטב כדי ליצור הזדמנות וסיכוי להישג כלשהו.

הצעת הפתרון הרצוי (היישום):

זה השלב שבו מתאימים את ההתערבויות והטקטיקות כדי להגיע למימוש השינוי הרצוי ללקוח. הטקטיקה משמשת אמצעי להעברת הרעיון הטיפולי שהלך והתגבש בתהליך ההתערבות. לכן, השלב הזה מכיל את החלק הרחב, המגוון והיוצא דופן של הגישה. כאן צריכים לתכנן איך להתערב, ובאיזו דרך להציג את הפתרון כדי להשיג את היעד שהוגדר בשלבים הקודמים; האם להשתמש בפרדוקסים, מטאפורות? האם להציע כתיבה, או  ציור וכד’?

סיום הטיפול:

כאשר טיפול מסתיים סוקרים עם הלקוח את השגת התוצאה. משתדלים מאד להדגיש את חלק הלקוח בהישג. כמו כן מבררים מה עוד נותר לפתור. הכוונה הבסיסית בסיכום כזה היא להרחיב את ההשפעה הטיפולית מעבר לתקופת הקשר האקטואלית.

הערכת התוצאות:

• מכיוון שהטיפול מכוון לבטל את תלונת הלקוח, הרי שההערכה מתמקדת בתשובות לשתי שאלות בלבד:
• האם ההתנהגות השתנתה כפי שתוכנן?

מומלץ לקיים את  ההערכה כעבור שלושה חודשים מפגישת הסיום. ההערכה, בנוסף להתעדכנות, מכוונת להאריך את ההשפעה הטיפולית של תהליך ההתערבות.