הנחות כלליות בפסיכותרפיה והשלכותיהן על תפיסת התהוות בעיות וההתמודדות אתן
(Fisch, Weakland, Watzlawick, Segal, Hoebel, & Deardorff, 1975):
כל תיאוריה בפסיכותרפיה היא בהכרח מערכת של הנחות וטיפול ללא תיאוריה פירושו שההנחות אינן גלויות או לא נאמרות במוצהר. ההנחות מכתיבות לנו מה עלינו לעשות או לא לעשות עם הפונים לטיפול.
למשל, פעם האמנו שהתנהגות סוטה או חריגה הייתה קשורה בהשתלטות שדים ורוחות על גופו של אדם. “הטיפול” הנפוץ אז היה גרוש שדים או טקסים דתיים. “הטיפול” הזה נשען על ההנחה שבאמצעות גרוש שדים ישחררו את האדם מהרוחות הרעות שהשתלטו עליו.
התפיסה השלטת כיום מבוססת על תפיסת היסוד של פרויד; התנהגות סוטה היא תוצר התנגשות בין דחפים “לא מודעים” של אדם ומחשבותיו “ההכרתיות” והערכיות. שיטות הטיפול המותאמות לתפיסה זאת מנסות להעלות מניעים “לא מודעים” על פני השטח כדי שהאדם המטופל ישיג תובנה כלפי מניעים אלה. התובנה כלפי מניעים “לא מודעים” היא מטרת השינוי והשיפור בהתנהגותו הבעייתית ובחייו של האדם המטופל.
הדוגמאות האלה משקפות שתי נקודות, שמחוץ לזמן, אשר אין רואים אותן:
הראשונה, שהמטפל מגיש עזרה שמבוססת על הנחות (תיאוריות) שהוא מאמץ ביחס להתנהגות האנושית ובעיותיה. למשל, מגרש השדים שהוזכר לעיל בודאי לא יטפל בלקוחו “המודאג” על ידי עבודה על יחסי הגומלין שבין “הפציינט” ומשפחתו. הוא גם לא יטפל בלקוחו בדאגה רכה ואוהבת. אם מישהו היה יכול לחזור לאחור ולעמת את מגרש השדים עם שיטות אלטרנטיביות לטיפול הוא היה מגיב ללא ספק בחשד, מבוכה, אולי בלבול, בהאמינו שהנחותיו הן “אמיתות”.
השנייה, ויותר חשובה, שבעוד ההנחות החיוביות (“עשה”) הן בחלקן פנימיות (לא ניתנות לערעור), הרי שההנחות השליליות (“אין צורך לעשות”) הן כמעט תמיד כאלה (פנימיות), ומה שפנימי (נתון) אינו פתוח לשאלות.
קל מאד לראות ש”אמיתות” כאלה היו רק אמונות. קשה מאד לראות שרעיונות יותר מודרניים, כמו הפסיכואנליטיים, הם גם אך ורק אמונות או תיאוריות. קשה מכל להתייחס ברצינות לכך שכל התיאוריות אודות בעיות אנושיות והתמודדות אתן – גרוש שדים, פסיכואנליזה, גשטלט, התנהגותנות, גישה קצרת מועד, או כל גישה אחרת -הן רק מערכת של אמונות, כלומר: תפיסות שיחיד עושה בהן שימוש כדי לארגן לעצמו תצפיות והתנהגויות.