בעיות רבות מהסוג שמאובחנות  “פרנואידיות”, נוצרות בתהליך כזה של “ניסיון ליצירת קרבה על ידי יצירת ריחוק”. ניתן לפגוש בעיות כאלה במערכת משפחתית או בעבודה. זה מאופיין בתחושה שאחרים “מתעלמים”, “מדברים מאחורי הגב”. הפרט מנסה להתמודד בעזרת שמירה על  “קור רוח” ו”אדישות” אך התנהגותו מתפרשת, על ידי אחרים, כשינוי לא מובן וגורמת התרחקות של ממש. ההתרחקות מחזקת את חשדותיו של הפרט ומגבירה את הימנעותו והתרחקותו מאחרים.

דוגמה למשל, בתהליכים שמתרחשים בין מתבגרים לבין הוריהם המודאגים, כאשר הם מפרשים התנהגויות שנועדו לפתח פרטיות כמוזרות והתרחקות. בשעה שהם מנסים לברר אתו את פשר “ההתבודדות”, המתבגר מפרש זאת כהתערבות בפרטיותו ופועל עוד יותר לבודד את עצמו ממעורבות הוריו בחייו; הוא מפסיק לשתף אותם בענייניו, מסתגר עוד יותר בחדרו, לא מדווח על יציאותיו וחזרתו הביתה, ועוד.

דוגמה חמור במיוחד יכול להיות מצבו של תלמיד בבית-ספר שילדים מציקים לו. כאשר תופעת ההצקה חוזרת על עצמה הוא עלול לפרש את המצב כניסיון רציני לפגוע בו ולהרחיקו מחברת ילדים אחרים. ילד כזה יכול להגיב בהימנעות מהשתתפות באירועים כיתתיים, כגון: טיולים, מסיבות ומפגשים אחרים. התרחקותו מגבירה את הצקות הילדים שמפרשים את התנהגותו כמוזרה או לחילופין מתנשאת! מטפלים קונבנציונליים,אליהם הנער יופנה, יכולים לפרש את התנהגותו כפרנואידית או לפחות בעלת קווים פרנואידיים. המעגל עלול להיסגר על הילד כאשר המחנכת משוחחת עם ההורים ומביעה דאגה ממצבו שמתבטאת בהסתגרות והימנעות מקרבה אל אחרים.

בגישת פתרון בעיות ממוקד, קצר מועד,  לא מקלים ראש במצב כזה אך רואים, בדרך כלל, את הבעיה בהימנעות עצמה. ההימנעות נתפסת כאן כדרך לא פונקציונלית להתמודד בקשיים שנובעים מהתעלמויות ממשיות או מדומות. ההימנעות מגבירה אצל אחרים את תחושת “המוזרות” של הנפגע ובהתאם לכך גם מגבירה עוד יותר את ההתעלמות.