האקלים המקצועי בראשית פעילות קבוצת Fisch et al, 1975) M.R.I)
הנחת היסוד בפסיכואנליזה הייתה שכל תלונה בהווה הנה הפגנה מלאכותית של מצב מורכב שהתפתח לאורך זמן בתוך נפש הפציינט. בהמשך, מצב עניינים זה נתפס כדבר שמעבר למודעות הפציינט, ומרכיבי המצב התמקמו בעומק תת-המודע. לכן, הניסיון לקצר חרדה כלשהי של הפציינט, מבלי להתייחס למצב העניינים הלא-מודע, נחשב כניסיון תמים אם לא שרלטנות. זה היה האקלים ששרר בפסיכותרפיה כאשר “קבוצת M.R.I” התארגנה והחלה לפעול.
כאשר מטפל דיווח, בנסיבות אלה, על טיפול מוצלח תוך התייחסות לתלונת הפונה בלבד, הצלחתו התקבלה בהסתייגות. התגובות היו מגוונות: “השינוי לא יחזיק לאורך זמן, והסימפטום המקורי יחזור”; “תחליף סימפטום יעלה על פני השטח, ויהיה אולי גרוע מהמקורי”.
פיש (Fisch, 1999) מספר שבהדרכה אישית שהייתה לו, לפני כארבעים שנה, הוא זוכר שאמרו לו: “במקום שם מצוי מישהו היסטרי, אתה תראה סכיזופרני!”. התלונה המקורית לא נחשבה פוביה ממש, או כל מצב אחר, אלא עניין שטחי כלשהו, עניין שמתאים לטיפול “תמיכתי”. באופן זה, התייחסו בביטול למטפל שהתמקד רק בהצהרתו של הפציינט בנוגע לבעייתו או חרדתו. בקיצור, הייתה התייחסות חשדנית לפתרון בעיות, קצר מועד; הפחיתו בערכו, והותירו אותו בשולי הפסיכותרפיה. זה היה הרקע והתנאים שבהם החלו לפתח במכון (M.R.I. Mental Research Institute) בפאלו – אלטו (Palo Alto), את הבסיס התאורטי ולהגדיר את עקרונות פתרון-בעיות ממוקד, קצר מועד.